יש אנשים "מלאים", שחושבים שכשהם אוכלים המבורגר במסעדה – האחרים מסתכלים עליהם ושופטים, כמו מרחמים עליהם שהם לא יודעים לשלוט בעצמם. כמובן, זו רק השלכה, זו רק מחשבה ותפישה – שהאחר שופט. ומדוע שתהיה מחשבה שהאחר שופט? כי העצמי שופט. כשאנחנו שופטים את עצמנו, שלא התחלנו בדיאטה או המשכנו בה, אנחנו נסתכל על אחרים ונתהה אם הם שופטים אותנו גם כן – אם יש שיפוט בליבם.

ייתכן שיש, וייתכן שאין – אך כך או כך – מי שזה מפריע לו, משפיע עליו – מזיז אותו – אלו הם האנשים שראשית כל שופטים את עצמם. בין אם יש להם חצ'קון, או משקל עודף, ואף ציונים נמוכים במתמטיקה – אנשים מוצאים סיבה לחשוב שהם לא מספיק טובים. זה לא חייב להיות בגלל סיבה מוצדקת ואובייקטיבית כלשהי, הסיבה יכולה להגיע משום מקום, ומשום סיבה – ורק להתלבש על קרעים באישיות, על חלקים בנו שטרם פגשנו – על הצללים שטרם הארנו בהם את אור מודעותנו – על המקומות בהם נפגענו, חשבנו שאנחנו לא מספיק טובים, שאנחנו צריכים להשתנות – להיות אחרת. וחשבנו שהדרך להרזות, היא בין השאר – גם הדרך להיות אחרת.

דיאטה כתהליך ומפגש עם עצמי

ובכנות, זו כנראה לא סיבה מספיק טובה לעשות דיאטה. גם אם זה מניע למטרה – זה מניע למטרה של אישור חברתי. כאשר מגיעים לזה ממקום שהוא יחסית חסר מודעות (אוקי, בלי מודעות כלל, לצורך העניין) – למעשה בונים מסלול, והולכים בו – למטרות שהן לא מאשרות את העצמי, שהן לא תורמות לדימוי הגוף. הרי, לעשות דיאטה מניסיון לקבל אישור בעיני האחר, בעיני החברה (ולו באופן בלתי מודע) – זה ניסיון להוכיח לעצמנו, שאיננו טובים מספיק, ואנחנו צריכים את אישור אחרים כדי להיות מספיק טובים, כך. ועל כן – המרדף אחר אישור, או למעשה הבריחה מעצמנו – וכל מטרה שתוגשם לרגל המזבח הזה, אינה מקרבת אותנו לעצמנו.

על כן, גם בהינתן האישור החברתי, והצלחת הרזון והתהליך הדיאטטי – אין זה אומר שזה יספק, שזה מספיק. ואולם, יש אנשים שצריכים ללכת בנתיב הזה – לא כי הם באמת צריכים, אלא רק כדי לחוות בשביל ועבור עצמם – "שהם יכולים", "שהם עשו את זה", ומתוך כך שהם הגיעו ליעד, הם רואים שזה לא מה שהם רוצים, ולא נשאר דבר אלא לעשות חישוב מסלול מחדש – כדי להבין מה באמת חשוב – הם עצמם.

ומתוך כך, הדיאטה יכולה להיות דבר מהנה, מקרב, מרגש, מפגיש (אותי עם עצמי), כך שזה נועד לשפר את תפישת ודימוי הגוף שלנו, את התחושה וחווית הגוף שלנו עם ומעצמנו, ואת כל האושר והעושר שאנחנו יכולים לחוות כדרך המפגש עם ודרך גופנו. לשפר את חיינו, מתוך רצון להיטיב עימנו – ותו לא. ואז זה לא משנה מה החברה חושבת על אנשים רזים, או למה – אלא מה שלומנו, מה המצב – איך מרגישים ומה רוצים לעשות בנוגע לזה, אם בכלל.

על כן, בכך נסיים את מאמרנו – תודה על קריאתך.

צילום: FREEPIK