"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד."
"תמיד"…"ללא הפסקה". איך אפשר לצוות על מישהו לעשות משהו תמיד, כל הזמן ולאורך כל הדרך….
המילה תמיד מגיעה מהמילה "התמדה".
ההתמדה השגרה וההרגל הם בעצם מרחב החופש שלנו, אנחנו חווים בהם את חירותינו.
האפשרות לקחת את גורלי בידי ולעשות בו כראות עיני, היא פריבילגיה עצומה.
אמנם מהצד לא תמיד השגרה וההרגל יראו לנו כחירות או בחירה, לפעמים זה יעיק עלינו במקצת…אבל בתוך תוכנו תמיד נהיה צמאים לחזור למקום מוכר, אהוב ושקט.
אדם שבוי לתוך עולם של סדר והרגל שם הוא מרגיש בטוח, אך מאידך מרגיש מאוים.
הוא רוצה לחלום, אך צריך את הביטחון הקיים בחייו.
כדי לחרוג מתחושה זו, מתחושת האיום, צריך לחרוג מההרגל.
לקטוע את ההתמדה, לקטוע את הרצף. יצירת הרגל היא מעשה של חירות ההולך נגד הטבע, שכן בטבע אין סדר ואין התמדה.
פרשת "תצוה" מאתגרת אותנו לחשיבה מהי עמדתנו ביחס להתמדה, במה אני רוצה להתמיד שיהווה חלק מאישיותי ומחיי.
האם ההתמדה היא חלק מהטבע האישי שלי, או האם הטבע הינו משהו שאין לי יד בו.
האם הדרך בה בחרתי הינה מקובלת עליי, או שמה היא נבחרה כחלק מהרגליי.
שנדע לשים את המשקל המהותי בחיינו בדברים החשובים לנו באמת, שנתמיד בעקרונותנו ובאמונתינו ונבין שהתמדה היא חלק מסלילת דרכינו ליעד, לחלום ולמטרה.
שבת שלום
